האמן גוטפריד הלנוויין מאמין שטבע האדם טוב מנעוריו. ובעצם, "מנעוריו" אולי כבר לא, אבל בילדותו בוודאי היה לאדם פוטנציאל של טוב-לב ותום. הלנוויין מאמין שעולם המבוגרים הוא מלכודת של השחתה ועוול, אשר נכפה על הילדים, כמעין גורל אכזר שאין להימלט ממנו. את עמדותיו הוא מבטא בעבודות אמנות גדולות-ממדים, שבהן הוא מציג דמויות ילדים הנראות פגיעות, כאובות, המישירות מבט אל המתבונן כמבקשות חשבון נפש. לא מאשימות, רק תמהות.
בשבוע הבא יציפו "ילדיו" של הלנוויין את רחבת בית האופרה בתל-אביב, חוויה המטרימה את הכניסה לאופרה "הילד חולם", על-פי חנוך לוין, שתעלה בבכורה ב-18 בינואר. הלנוויין הוזמן על-ידי האופרה הישראלית לעצב את הבמה והתלבושות לאופרה שהלחין גיל שוחט, בעקבות עבודותיו המתארות ילדים כמושא העיקרי של צער העולם. לדבריו, כשקרא את הטקסט של חנוך לוין "הילד חולם", הרגיש כאילו מצא את הניסוח המושלם לאמנותו.

היציאה מהאופרה אל המרחב הציבורי שמחוץ למשכן לאמנויות הבמה היא חלק דומיננטי ומרשים מעבודתו של הלנוויין. יש בה עירוב של הקהל וקריאה לתשומת לב.
ברחבת המשכן יוצג הוא "9 בנובמבר", מיצב שיצר הלנוויין לזכר ליל הבדולח, והוצג בעבר בקלן ובברלין. הוא מורכב מדמויות ילדים שצילם הלנוויין - ילדים בני מוצאות ומעמדות שונים, שכולם צולמו בגרמניה, מתוך כוונה לקעקע את התזה הנאצית לפיה ניתן להבדיל בין ילד לילד ולראות את הבדלי הגזע בין אדם עליון ואדם נחות. הלנוויין: "רק אני ידעתי מי הוא מי. הצופים בעבודה לא יכלו לדעת. ניסיתי לתפוס איזה שורש של נושא השואה והנאציזם, והמילה 'סלקציה' נראתה לי כתמצית כל הרוע והמדע המופרך שבו עטפו הנאצים את האידיאולוגיה שלהם ואת מעשיהם המחרידים".

Complete article:

www.globes.co.il